פסק-דין בתיק ת"א 6379-08

ראשיתו של הליך זה בבקשה שהוגשה בשנת 2008 לביצועו של שטר שפרטיו: שיק מס' 353  ע"ס 50,000 שקלים וזמן פרעונו 30.3.08. השיק חתום ע"פ הנטען ע"י הנתבעת, אשר מחשבונה נמשך שיק זה "למוטב בלבד" - הוא התובע דנן.

ברקע משיכתו של השיק הנתבע, הסכם שנערך ביום 26.11.07  בין התובע מחד לבין מר שי אברהם (להלן: "השותף") מאידך במסגרתו פורקה שותפותם בחברה הנתבעת המצויה בבעלות שניהם.

ע"פ הסכם זה אמור היה השותף לשלם לתובע סך של 200,000 שקלים בארבעה תשלומים בצירוף שווי  3 משכורות עבור עבודתו בחברה.

התובע מנגד אמור היה להעביר מניותיו לשותף ולחתום לשם כך על שטר העברת מניות תוך שההסכם מסדיר את סדר ואופן ביצוע ההתחייבויות.

השותף אשר הגיש התנגדות לביצוע השטר טען כי לא התקיים התנאי לתשלום השיק האמור, כך משלא חתם התובע על שטר העברת מניות כנדרש בהסכם, ומשכך הורה הוא על ביטולו של השיק. פניות שנעשו לטענתו לתובע, לא נשאו פרי ולא הביאוהו לתקן מחדלו הגם שהותיר עבורו שיק בנקאי בנאמנות אצל עו"ד בלאיש תחת השיק שבוטל.

בהמשך לאמור ולאחר קבלתה של ההתנגדות, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן במסגרתו תבע את סכום השיק תוך שהוסיף הפעם טענה מפורשת לפי חתם על שטר העברת מניות כנדרש וזאת ביום 6.1.09 וכנחזה מהצילום שצורף לכתב התביעה.

בתצהיר שהגיש השותף בחודש 9/09 טען כי השיק הבנקאי הנ"ל הוחלף על ידו בשיק רגיל וכי התובע מצידו ניגש לקבלו רק ביום 4.6.09 כמשתקף מחתימתו המאשרת כן (נספח ד' לתצהיר). בפועל ועדיין, העברת המניות לא בוצעה. מכל מקום, משלא נחתם שטר העברת המניות במעמד חתימת ההסכם כנדרש, הרי  שבכך הפר את ההסכם ופעל בחוסר תום לב בהגשת תביעתו ועליו לשאת לפיכך בפיצוי המוסכם שנקבע  - 20,000$. השותף טוען לזכות קיזוז בשל פיצוי זה לו הוא זכאי.

כן טען השותף וכנגד טענה כספית נוספת מצד התובע בדבר אי תשלום 3 משכורותיו כנ"ל, כי אלו שולמו כמשתקף מהודאת התובע בחתימתו על המסמך שצורף לתצהירו (להלן: "נספח ב'").

בתיק נשמעו עדותם של התובע והשותף וכן עדותו של עו"ד בלאיש אופק.

צרופו של נספח ב' עורר את חשדו ומחאתו של התובע, אשר שלל זיקתו למסמך וחתימתו עליו ועל רקע המחלוקת בהקשר זה ולאחר קיומן של חקירות נגדיות, מונה מומחה לכתבי יד בהסכמת הצדדים כשהכרעתו של זה אמורה היתה להכריע את גורל התביעה.

דא עקא, נמצא כי לא ניתן ליתן חוות דעת על סמך נספח ב' כפי שהומצא למומחה.

כיוון שכך ובמגמה להביא לפתרון ענייני ומועיל הודיעוני הצדדים ביום 4.7.12 כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה הם מסמיכים את בית המשפט להכריע בתביעה זו על דרך הפשרה. בהחלטה שניתנה ביום 4.7.12 צוין למען הסר ספק כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984, ללא נימוקים ועל יסוד כל המסמכים שבתיק בית המשפט.

עד כאן עיקר השתלשלות הדברים והנטען.

לאחר עיוני במכלול הנתון בתיק, לרבות מסמכים שצורפו ועדויות הצדדים, ונוכח  התרשמותי מאלה,  שקילת סבירות גירסאות הצדדים, הסיכונים והסיכויים של הנטען מחד ומנגד ומתן דעתי לנטל ככל המוטל על כל צד, ולמסגרת המשפטית בה ניתנת החלטתי, מצאתי מקום להורות, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 39,000 ש"ח בגין תביעתו זו, כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק -הדין.

בית המשפט מוצא לנכון  לשבח את נכונותם של הצדדים לסיים את  ההליך  בדרך זו.

ניתן היום,  ג' אב תמוז תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: